און-יון סחר בע"מ נ' חרות מושב עובדים להתישבות חקלאית בע"מ

החלטה

1.בפני בקשת רשות להתגונן בפני תביעה כספית על סך 64,352 ש"ח, שהוגשה לפי סדר דין מקוצר על ידי המשיבה, אור-יון סחר בע"מ, נגד המבקשת, חרות, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ. על פי כתב התביעה, הזמינה המבקשת מאת המשיבה התקנה של פסי האטה ותמרורי אזהרה ברחבי מושב חרות (להלן – "המושב"), כי אלה הותקנו, אולם המבקשת הודיעה למשיבה כי אינם עומדים בתקן (לשיטת המשיבה אין כלל תקן לפסי האטה), ולפיכך עליה להסירם. בהמשך, הודיעה המבקשת למשיבה כי הסירה את פסי ההאטה, והמשיבה מוזמנת לקבלם. התמורה לא שולמה, ומכאן התביעה.

2.על פי הבקשה, שנתמכה בתצהירו של מר מיכה זוהר (להלן – "זוהר"), מזכיר המושב, מסרה המבקשת למשיבה מפרט לביצוע פסי ההאטה, ואילו הפסים שהותקנו אינם תואמים את המפרט. יתר על כן, הם גורמים לקפיצה גבוהה מדי של המכוניות הנוסעות עליהן. לפיכך, בוטלה ההזמנה כדין. באשר לתמרורים, הרי שבאלה אין עוד שימוש, משנעקרו הפסים.

3.בדיון שהתקיים בפני נחקר זוהר על תצהירו. מהחקירה עלה, כי המפרט עליו נשענת המבקשת הוכן שנים קודם להזמנה המדוברת, וכי על פיו הוזמנו והותקנו פסי האטה בעבר. לפני ההזמנה נשוא התביעה, ביקר זוהר עם נציג המשיבה במושב בית חרות הסמוך, ראה פסי האטה שהתקינה המשיבה, והשונים בעליל מפסי ההאטה שהותקנו בעבר במושב, ואישר את הזמנתם והתקנתם של הפסים נשוא התביעה. עם זאת, לא אישר שהדגם שהותקן במושב הוא הוא הדגם שראה בבית חירות. כמו כן, הוא נשען על היות נציג המשיבה איש מקצוע, שאמור היה להתריע בפניו על אי התאמה הפסים למפרט.

4.בסיכום טענות הצדדים, הסכים ב"כ המבקשת, כי חלק מהתמרורים משמשים את מטרתם אף כיום, שכן חלקם מתריע בדבר פסי ההאטה החדשים שהותקנו (לא על ידי המשיבה). לפיכך, הביעה המשיבה נכונות לשלם עבור חלק זה של התמרורים.

בהתאם, הוגשה לתיק הודעה, כי סך של 9,506 ש"ח שולם למשיבה, עבור 24 תמרורים. המשיבה הגישה בקשה ליתן פסק-דין חלקי על חלק זה של התביעה. בעניין זה, סבורני שהדין עם המשיבה, שכן עד להגשת התביעה וקיום הדיון, לא שילמה המבקשת אפילו חלק זה של החוב, שלכאורה אינו שנוי במחלוקת.

5.באשר ליתר סכום התביעה, סבורני שאין מנוס אלא ליתן רשות להתגונן, שכן גרסת המבקשת לא קרסה בחקירה, וגרסה זו, אם תוכח, תוכל להביא לדחיית התביעה (הגם שלא ניתן לומר כי סיכויי ההגנה גבוהים). שכן, אם יוכח שהמבקשת מסרה למשיבה מפרט, ומאחר שככל הנראה אין חולק על כך שהפסים שהותקנו אינם תואמים את המפרט, הרי שישנה סבירות מסויימת שייקבע, שבנסיבות האלה היה אכן על המשיבה, כבעל מקצוע הפועל בדרך מקובלת ובתום לב, להעמיד את המבקשת על כך, שהיא עומדת להזמין פסי האטה, שהגם שהם מוצאים חן בעיני מזכירה, אין הם תואמים את המפרט שמסרה היא עצמה.

באשר לתמרורים, סבורני שישנו יסוד לטענה, שאם בצדק בוטלה העסקה – הרי שהיא בוטלה כולה, ולמעט התשלום עבור התמרורים בהם נעשה שימוש, אין מקום לחיוב בתשלום כלשהו, והמשיבה חופשיה היתה להסירם ולנוטלם.

6.לאור כל האמור, אני נותן בזה פסק-דין חלקי, ע"ס 9,506 ש"ח (אשר כבר נפרע), ומחייב את המבקשת בהוצאות יחסיות בשיעור אגרת המינימום להגשת תביעות כספיות בבימ"ש זה, וכן בשכ"ט עו"ד בסך 950 ש"ח בצירוף מע"מ. ככל שלא ישולם סכום ההוצאות ושכה"ט בתוך 30 יום, יצבור הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום. במידת הצורך, ניתן להגיש פסיקתה לחתימתי.

7. באשר ליתרת סכום התביעה, ניתנת למבקשת רשות להתגונן, באופן שתצהירו של זוהר ישמש כתב הגנה.

אני פוסק את הוצאות הבקשה והדיון בסך של 1,800 ש"ח בצירוף מע"מ, ואלה תשולמנה בהתאם לתוצאות ההליך העיקרי.

ניתנה היום, י"ח שבט תש"ע, 02 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: